<h1>ראב"ן סימן רצ"ט</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ת"ר נודות של גוים של עור וקנקנים דעץ ושל חרס ושניהם אין מכניסן לקיום, גרורין בלא זפת ונגובין שאין לחין מיין של גוים מותר לישראל לתת בהן לפי שעה יין, ישנים מזופפין אסור לישראל לתת בהן יין אפילו לפי שעה לפי שהזפת פולט ובולע ובלע מיין נסך של גוי ופלט בשל ישראל. ואם הם חדשים או ישנים אפי' הגוי זופתן ונותן לתוכן יין נסך וישראל עומד על גביו ואינו חושש הישראל מליתן בו יין, דכיון דהזפת לח ומהותך נבלע בו היין ונשרף ואינו נפלט ממנו לעולם, ובלבד שיקחנו ישראל מיד הגוי שלא יתן בו הגוי יין אחר זפיפתו דקיימא לן כתירוציה דרב זביד, דהא רב פפא גופא הדר ביה ודיקדק בו ורצה ללמוד ממנו היתר אחר כגון גוי דשדא חמרא לבי מילחה דישראל ואמר דשרי משום דמתיבש בו ואינו נפלט מתוכו שהמלח שורפו כמו הזפת והקשה לו רב אשי מי דמי מלח לזפת בזפת אזיל לאיבוד ואינו נפלט ואין אדם אוכל הזפת הכא במלח אע"ג דאזיל לאיבוד ואינו נפלט הא קאכיל ליה עם המלח ואסור, ורב אשי נמי הורה לדרב זביד. ומדקאמר וישראל עומד ע"ג בעת הזפיתה שלא יתן בו הגוי יין אחר הזפיתה, שמעינן דאסור לקנות כלים זפותים מן הגוי ליתן בהן יין ואפילו חדשים אא"כ עומד עליהן שעת הזפיתה ולוקחן מיד. וש"מ נמי מהכא שאין לחוש לכלים כגון קנקנים וכוסות שקורין ביברש שזופתין אותן הגוים אם קונה אותם ישראל בעומדו על הזפיתה בין לפסח בין לכל השנה, שאפילו זופתם מקדירה ישינה שנתבשל בה נבילה או חמץ אין בכך כלום, דאם יין שיש בו ממשות והוא בעין שורף את הזפת ומבטלו, טעם נבילה וחמץ לא כ"ש. ואני שמעתי שחסידי רינשבורק מחמרין בדבר דזופתין מקדירה חדשה בפסח, ותימה מ"ש פסח מכל השנה דלא חששי לאיסור נבילה, ואי משום דחמץ יש בו כרת, כיון דסברי שהאיסור אינו נשרף ונתבטל בזפת מ"ל איסור כרת מה לי איסור לאו, אבל חכמי רינוס לא הקפידו מעולם על זפיפת הכלים בין בזפת מכלי חדש בין מישן. וקנקנים של גוים ישנים מזופפות נותן בהם ישראל מים ובלבד שיהיו נגובין כדתנן גוי נותן לתוכו יין ישראל נותן לתוכו מים, אבל אם הקנקן לח שיש בו טופח ע"מ להטפיח המים אסור עד שיהיו בהן ס' ביין, וגם שכר יתן בהן ישראל כדאמר רבינא שרא ליה לרב חייא למירמי בהן שיכרא.
